דדון חזי וציון (1992) בע"מ נ' המחלקה לאיכות הסביבה

החלטה

שתי משאיות של המערערת נתפסו ביום 03.05.10 כאשר שפכו פסולת בפרויקט בניה בפ"ת.

המשאיות נתפסו. המערערת הגישה ביום 14.06.10 בקשה להחזרת רכב תפוס בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר בחיפוש), בנימוק שלא הוגש כתב אישום ואין בכוונת המשיבה להגיש כתב אישום ועל כן ראוי להחזיר את הרכבים התפוסים לידי המערערת.

בית המשפט קמא (כב' השופטת מימון שעשוע) בהחלטתו מיום 23.06.10 דחה את הבקשה להחזרת הטפסים. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי החזרת המשאיות לחברה ולבעליה תיצור סיכון מידי בסבירות גבוהה מאוד לביצוע עבירות נוספות של שפיכת פסולת ברשות הרבים. בית המשפט קמא ציין כי החברה המערערת מפעילה מזה שנים אתר פסולת פיראטי, וממשיכה בפעילותה על אף הליכי בית המשפט בהם הורשעו בעל החברה ושותפו בעבירות של השלכת פסולת ומטרד לציבור. בית המשפט קמא מסיים בכך שנקיטת ההליכים המשפטיים נגד החברה ובעליה בעבר לא הועילה להפסקת הפעילות העבריינית המתנהלת באמצעות המשאית שבבעלות החברה. בית המשפט קמא מסיים החלטתו במילים "שוכנעתי שהחזרת המשאיות לחברה תביא להמשיך ביצוע עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים ושזיהום הסביבה, ואני דוחה את הבקשה להחזרת הטפסים".

המערערת הגישה ערעור על החלטה זו, ובה טענה כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי המערערת הורשעה בהליכים קודמים, שכן כתב אישום הוגש נגד המערערת ובעליה במקרה קודם, נמחק ככל שהדבר נוגע למערערת עצמה. בדיון בערעור הורה כב' השופט ז. כספי (סגן הנשיא), להחזיר את העניין לבית המשפט קמא על מנת שיבחו את העניין מחדש ויחליט האם יש מקום לשנות מהחלטתו.

בית המשפט קמא (כב' השופטת מימון שעשוע) ציינה בהחלטתה מיום 22.07.10 כי בהחלטה הראשונה שלה התייחסה לכך שבעל החברה ושותפו הורשעו בתיק הפלילי שהוזכר וכי היא לא סברה ולא טעתה לחשוב כי גם החברה המערערת הורשעה באותו תיק. אכן כב' השופטת מימון דייקה בהחלטתה הראשונה מיום 23.06.10 שם כתבה שלוש פעמים כי פסק הדין המרשיע ניתן נגד בעל החברה ושותפו (עמ' 1 שורה 18, עמ' 2 שורה 16, עמ' 2 שורה 21 בהחלטה הנ"ל). רוצה לומר, לא נפלה כל שגגה עובדתית מלפני בית המשפט קמא, אשר נתן את החלטתו ביום 23.06.10.

כב' השופטת קמא הוסיפה בהחלטתה מיום 22.07.10 כי בחברת יכין שהעבריין המורשע הוא מנהלה והרוח החיה בה, אין נפקות ממשית להבחנה המשפטית בין הרשעתו בפלילים לבין הרשעת החברה שבאמצעותה הוא מבצע את פעילותו.

לכך, ניתן להוסיף את העובדה שהמשאיות נשוא התפיסה הן משאיות בבעלות החברה, וסעיף 4 (א) לחוק שמירת הניקיון קובע כי אם פסולת הושלכה מרכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא השליך את הפסולת. כאמור, הפסולת הושלכה מהמשאיות נשוא התפיסה, ואין חולק כי המשאיות הן בבעלות החברה.

טוענת המערערת בערעורה כי אין כל בסיס בדין לקבוע כי עבירה שביצע מנהל חברה והרשעה שהורשע מנהל חברה, הינה עבירה, או הרשעה, כנגד החברה עצמה. אציין בעניין זה כי בית המשפט קמא לא קבע שהחברה הורשעה ולא קבע שבעיניו הרשעת המנהל כמוה כהרשעת החברה, אלא קבע כי אין נפקות ממשית להבחנה המשפטית במקרה דנן.

אינני רואה על מה מבוססת טענת המערערת בערעור, כי לא ניתן לחייב חברה בגין מעשים שביצע בעליה או מנהלה, ודי אם אפנה בעניין זה לסעיף 23 לחוק העונשין. אעיר כי במקרה דנן, העבירות לפי סעיף 13 לחוק שמירת הניקיון הן עבירות של אחריות קפידה, ועל כן לפי סעיף 23 (א)(1) לחוק העונשין, התאגיד עצמו נושא באחריות פלילית לכל עבירה שנעברה על ידי אדם במהלך מילוי תפקידו בתאגיד.

טוענת המערערת כי לא הוגש כנגדה כתב אישום, וממילא לא הורשעה, ועל כן אין כל מקום לנקוט כנגדה אקט עונשי של תפיסת המשאיות. ראשית אציין בעניין זה כי עובדתית, נכון להיום, הוגש זה מכבר כתב אישום נגד המערערת בגין שפיכת הפסולת בתאריך 03.05.10. שנית, מה שעולה בבירור מהחלטת בית המשפט קמא מיום 23.06.10 הוא שמטרת תפיסת המשאיות הייתה רק, ואך ורק, מניעת המשך ביצוע העבירות של השלכת פסולת על ידי החברה או על ידי מנהליה או עובדיה באמצעות המשאיות הללו.

מאותו טעם אין גם כל רלוונטיות לטענה שלא ניתן יהיה לחלט את המשאיות לאור שיעבוד הקיים לטובת בנק הפועלים. כאמור, תכלית התפיסה הייתה למנוע הישנות העבירות בעתיד.

לא ראיתי בכתב הערעור כל טענה המתמודדת עם הנימוק העיקרי שביסוד החלטת בית המשפט קמא, והוא שהחזרת המשאיות תביא להמשך ביצוע העבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים.

ב"כ המערערת הציע חלופות אחרות, כספיות, אולם בצדק טענה ב"כ המשיבה כי אין מקום ליתן אמון במערערת ובמנהליה אשר המשיכו לבצע את אותן עבירות, גם כאשר נתפסו משאיות של המערערת, וזאת באתרים אחרים ובאמצעות משאיות אחרות. נראה כי בנסיבות אלה הדרך היחידה למנוע המשך ביצוע העבירות היא תפיסת המשאיות, וכך אכן הורה בית המשפט קמא, ואינני סבור כי טעה בהחלטתו.

אני דוחה את הערעור.

ניתנה והודעה היום י"ט אלול תש"ע, 29/08/2010 במעמד הנוכחים.

צבי דותן, שופט

הוקלד על ידי: מאור דוד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: